כשאנשים חשבו על איך הם הפגינו שליטה עצמית מרשימה בעבר (נניח, ויתרו על הקינוח בארוחה, או אכלו סלט במקום המבורגר) הם הרשו לעצמם לקבל החלטות מבוססות תענוג בהווה. יותר מזה, מספיק שאנשים חשבו על איך הם יפגינו שליטה עצמית בעתיד (מחר אתחיל דיאטה) ואפילו זה, שליטה עצמית שעדיין לא התרחשה וספק אם תתרחש, נתנה להם לגיטימציה לאכול עכשיו את הקינוח.
כמה קשה לנו להיות נוכחות בהווה? אנחנו חושבות על העבר, שוקלות את העתיד, ומפספסות את הרגע הזה.