להתעורר

קניתי שעון מעורר. זה היה המכשול האחרון שעמד ביני לבין חדר שינה נטול מסכים. זאת אומרת, המכשול הטכני האחרון. חברה שסיפרתי לה על הרכישה שאלה - ״אז איך תקומי בבוקר?״ והתכוונה - אני מתעוררת רק כדי לקרוא מה נשלח אלי בלילה בוואטסאפ, אחרת אין סיכוי שהייתי מצליחה לפתוח את העיניים בחושך של חמש בבוקר.

בנתיים זה עובד. אני מחברת את הטלפון למטען במטבח לפני שאני עוברת לחדר השינה, עולה במדרגות ומביטה בשביעות רצון בשידה שליד המיטה שלי - עליה מונח הספר שאני קוראת עכשיו, השעון המעורר שלי וזהו.

בהעדר טכנולוגיה בחדר השינה אני מצליחה לקרוא יותר, אני נרדמת כשאני עייפה ולא אחרי גלילה חסרת תכלית ורפרוש בלתי פוסק. כשאני מתעוררת בבוקר - אני זוכרת את החלומות שלי. אני משתהה רגע לפני שאני נוחתת אל תוך מהומת היום החדש, אני עוברת אליו באיטיות, מגששת את דרכי, בודקת מה חשוב לי, לפני שאני מתפנה לרעיונות שאחרים שלחו לכיווני.

זו קרוב לוודאי אחת הרכישות הזולות ביותר שעשיתי בתוך שיגעון הקניות של נובמבר-דצמבר באמריקה, וככל הנראה - אחת המוצלחות ביותר.